<h1>חבור התשובה להמאירי — שבר גאון מאמר ב' פ"י</h1>
<h2>דף כט.</h2>
לבאר בו עניני תנחומי אבלים ותוכחתם על הצטערם יותר מדאי ואיך צריך לבטוח בשם ית' להודות על הרעה כשם שהוא מודה על הטובה. באלים אהלל דבר בי"י אהלל דבר, עלי אלים נדריך אשלם תודות לך כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלים באור החיים [תהלים נ"ו], על דעת פשט המקראות נראה לי מכוונת המזמור שהיה להודיעו ולהודיע למשכילים איך צריך האדם לבטוח בש"י בכל עניניו, ולא יפסידוה סבות ומקרים, ואם ירבו עצבותיו, אבל כל עוד שיענהו זמנו כן ירבה וכן יפרוץ בטחונו בש"י, וזה שאמר הנביא ע"ה [ירמיה ט"ז] י"י עוזי ומעוזי, וזה שידוע שתכפוהו צרות על תוכחותיו ובזיונות רבים עד שבדברו היה מתחרט לפעמים ממה שדבר לו בבזיונותיו, אלא להכרח רתיחת נבואתו היה מביאו לזה, כאמרו ע"ה [שם כ'] פתיתני י"י ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי, וזה שאמר אשר הראהו פשחור ונתנוהו במוסרות במהפכת אסור לדבר, והראשון שאמר [שם א'] לא ידעתי דבר כי נער אנכי ואמר על זה שלא יבהילוהו צרותיו ואל יוציאו ממקום הגדר אבל שישים בטחונו בשם, והוא אמרו י"י עוזי ומעוזי ומנוסי, וכפל הלשונות באמרו י"י עזי, לחזק הענין ולכפל הבטחון בלבבות, ואחר שנתגלגל בדבריו בטחונו בשם עם תכיפת הצרות והפליג לקלל העם קשי עורף אשר בזמנו, שהיו מסירים הבטחתם מהש"י והיו בוטחים בעזר בשר ודם ולכך לא היו ניצולין, אמנם החסיד הוא מושגח מהשם ואפילו בעון הכלל אינו נתפס, ולכך אמר המה ינצלו את נפשם, וכמו שאמר [תהלים צ"א] יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וכו', שזה המזמור נאמר על החסיד הגמור, אמר דרך קריאה יושב בסתר עליון, כלומר אתה החסיד היושב בסתר עליון והמתלונן בצל שדי אני אומר לך בעבור י"י שהוא מחסי כי הוא יצילך מפח יקוש וכו', והנראה אצלי שמלת אומר בינוני, כמו רוקע הארץ על המים [שם קל"ו], אובד עצות [דברים ל"ב], ר"ל אתה היושב בסתר אומר לי"י מחסי וכו' הדין עמך כי הוא יצילך מפח יקוש וכו', והאריך בהבטחת הנצלו מכל פגעי הזמן ונתן טעם הנצלו כי י"י מחסי וגו', שאתה החסיד שמת י"י שהוא מחסי ושהוא עליון מעונך, וזה דמיון לתכלית השגתו וידיעת מה שאיפשר שהוא תכלית הכוונה, ושהוא נשמר בו מכל הפגעים, והוא שהאריך בהצלתו ואמר לא תאונה אליך רעה וגו', וגלה עוד הסבה ואמר כי בי חשק ואפלטהו, ואמר כי ידע שמי, והנה זה פשוט ומבואר, והוא אמרו עמו אנכי בצרה, כלומר שאף בעת הצרות הוא דבק עמי ובטחונו עלי לא יבהילוהו דבר, ומפני זה ייעד לו תכלית הכוונה באמרו ואראהו בישועתי, וזה שאמרו בדרש [מדרש תהלים צ"א] מפני מה בעולם הזה מתפללין ואינו נענין על שאינם יודעים שם המפורש אבל לעתיד לבא הב"ה מודיעם, שנאמר [ישעיה נ"ב] לכן ידע עמי שמי, והנה זה כלו מבואר לאשר עיניו בראשו.
ושאר החסידים וצדיקים שאינם מזה המין יכנסו תחת מאמר המשפט אשר אופני דרכיו נעלמים מבלי שיוכל לשער עניני האדם בראותינו הצלחותינו ופגעינו, וברוך בעל המאזנים, אבל שצריך לגלות מעט בדברים מצד דרכי הדת שלא להרהר אחר כן במה שיראה בעין המוני בהעדר הסידור בין בני אדם ולכך יסור בטחונו, כמו שאמר [ירמיה י"ז] ברוך הגבר אשר יבטח בי"י והיה השם מבטחו, כלומר שלא יתאונה בטחונו בו, וחזר וייעד לו תגמול שלם והוא אמרו והיה כעץ שתול על פלגי מים, כלומר שלא יפסק לחותו כך לא תסור השגחתו ית' ממנו, ואמר בשנת בצורת לא ידאג, כלומר שלא יספה בעון אחרים, או איפשר לפרש בו לפי הנמשך שאף בעת הצרות לא יבהילוהו הצרות להתיאש מעבודת מי שראוי לעבדו ולא יספיק מטוב הנהגותיו ומעלותיו, אבל יפשפש במעשיו ויצדיק את דינו ולא יטהר עצמו מעושהו להיות חושב עצמו צדיק ולא יהרהר אחר משפטי הש"י, ואמרו על זה במס' סנהדרין ירושלמי [ספ"ו] ר' אבהו מטותיה אונס ומית ליה חד מינוק עלה ר' יונה ור' יוסי מחמי ליה אפין מאן אימתיה עליהון לא אמרי מילי דאוריתא אמר לון אשגחון מימר מילי דאוריתא אמרי ישגח מינן, אמר לון מה אם רשות של מטה יש בה כזב ושקר גונבת דעת ממון ומשוא פנים ומקח שוחד רשות הוא היום ואינו למחר ואמר קרובים באים ושואלין בשלום העדים ובשלום הדיינים כלומר שאין בלבבינו עליכם שדין אמת דנתם רשות של מעלה שאין בה לא כזב ולא שקר ולא דעת גונבת ממון ואין משוא פנים ולא מיקח שוחד רשות שהיא לעולם ולעולמי עולמים שאנו חייבים לקבל עלינו מדת הדין ואומר [דברים י"ג] ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, כלומר שראוי לבטוח בו להחליף בשמחה צרה ולהטיב את אשר הטיב י"י לנו, כל זה הערה שלא להרהר אחרי משפטי י"י, אבל כשם שהוא מודה את השם בהצלחתו ומכיר בו כי הכל מאתו בא כן צריך להודות על הרעה מה שתמצאהו, כי ההודאה על הרעה תביאהו להכיר כי רעתו ועונותיו הטו אלה ותדריכהו לשוב מדרך לא טובה, ועל זה הצד אמר דוד ע"ה [תהלים קט"ז] צרה ויגון אמצא ובשם י"י אקרא, וכשהיה משיג מהשם הטובות היה מודה השם ואמר כוס ישועות אשא וגו', וזה שאמר [שם ק"א] חסד ומשפט אשירה, וכוונת המזמור הוא להורות איך היתה תכלית כוונתו לשם בכל ענייניו כאמרו, אשכילך בדרך, כלומר שאתבונן ואחקור דרכי השלמות איך הם ומה הם כדי שאוכל להשלים עצמי שלימות תמידי, וסדר (תהלה) [תחלה] הרחקת מושב הרשעים וחברתם, שזה בודאי צריך תחלה לכל מבקש שלימות להרחיק חברת מי שקורבתו תסבב העדר השלימות, וגלה הנה שאם הרחיק עצמו מהם לא תתקרר דעתו בכך, אבל אם לפעמים יקרהו דרך מקרה שיפגש בהם אז יבואהו הצרה בהתחברותם על אי זה סבה שהוא שונא כל העניינים ואינו נשמע לדבריהם, והוא אמרו הנה לא אשית לנגד עיני דבר בליעל וגו', ואמרו לא ידבק בי, הוא אצלי הוראה על מקרה הנמשך מטוב הנהגתו, כלומר שאני מראה להם שנאתי אותם וזו סבה שלא יביאם מעט התחברותם לידי התדבקות תמידי, והוא אמרו אחר זה לבב עקש יסור ממנו רע לא אדע, כלומר שבהכירם שנאתי חברתם הם יסורו ממני מאליהם עד שאיש רע לא אדענו ולא אכירנו, או ר"ל שהוא מקרה נמשך, כלומר שאז בהרחקת חברתם לא מצאני עוד רע, ואח"כ ספר על הרחקת הנמשכים אחר התאוות והוא אמרו, גבה עינים ורחב לבב וגו', והענין הוא על מי שנמשך אחר תאוותיו והזכיר הענין בלב על דרך אמרם [ירושלמי ברכות פ"א ה"ה] עינא וליבא תרי סרסורא דחטאה, ואחר שספר הרחקת המונע השלימות ספר בסבת הפך שהיא נותנת השלימות שהיא התחברות עם החכמים והוא אמרו [תהלים ק"א] עיני בנאמני ארץ וגו', ואמר שעם היות שרואה ייסורים לנאמני ארץ היה משבח השם על התוכחת, כתבו חכמי ערב תנחום החי אחרי המת דעתו כי יכרת כמהו ומבחן חכמת החכם התאפקו על אובד לא תשיבנו דאגתו, כמו שאמר דוד [ש"ב י"ב] האוכל להשיבו עוד אני הולך אליו, ואמר על זה גם כן היתעצב הנקצר בעלות גדיש בעתו ואם יתרגז משיב הפקדון אשר הפקד אתו, כתוב [איוב א'] י"י נתן וי"י לקח וכו', בא מעשה מר"מ משני ילדים שנפלו לבור.
ומה נעמו דברי אלסכנדר ותשובת אמו על ענין יום מותו ששלח לאמו אגרת תנחומין זה עניינה, אחרי שבח לשם התרוממי אמי בנפשך מהדמות לנשים בחלש שכלן ורוך לבן כאשר התרוממתי אני מהדמות לפתאים ולהמון העם, ודע שהמות לא החרידני וידעתיו טרם בואו, וכן אל יבהילך היגון, ודעי אמי שאני חושב שתתנחמי בדברי השמרי מהכזיב מחשבי, ודעי שהמקום שאני הולך הוא יותר זך ונקי מאשר אני בו, וא"כ שמחי בהליכתי והתעתדי ללכת אחרי, והזכירי שמי במה שיראה לבני אדם הנהגותיך על פי מצוותי, ואל תשיאך אהבתך לעשות אלא מה שאני אוהב כי האות על האהבה עשיית רצון האוהב, ואם הוא חוץ מרצונו, ושימי לבך לכל הנבראים ודעי כי לכל ההווה תחת ההפסד, האדם אחרי המצאו נעדר, והמלך אחרי המלכו יפסק מלכותו, כמה אומות אבדו כמה בניינים בצורים נאים נפלו, כמה משכנות מבטחים חרבו, וכמה מבצרים בצורים נלכדו, התנשאי ללכת במדות החזקות ולעזוב המדות החלשות, וצווי במדינת מלכותך ביום הגיעך מיתת אלסכנדר בבא העם אל המשתה אשר תתני להם, ויהיה משתה גדול מכל מאכל אשר יאכל, והצעיקי כל בני ארץ ההיא לבא אליו ליום נועד, ובבואם העבירי קול לבל יבוא אל השולחן איש אשר מצאתהו תלאה, כדי שתהיה אבל אלסכנדר נפקד מאבל ההמון, וכאשר הגיע אליה שמועת מיתתו קיימה דבריו והצעיקה בכל עבר לבא אל המשתה אשר עשתה לכבוד אלסכנדר, ואח"כ העבירה קול לבל יבא אל שולחן המלך והמלכה איש אשר מצאתהו תלאה ורעת האבל, ותפן כה וכה ואין איש ויפג לבה ותצעק לאמור מדוע לא באו הקרואים וסרה אמתינו מעליהם במות אלסכנדר, ואמרו לה חלילה המלכה תגדל כבודך ותנשא מלכותך, אבל שמענו מאתך לבל יבוא על שולחנך גבר אשר מצאתו תלאה ואין איש אשר לא עבר תחת שבט היגון והתלאה, וכשומעה התבוננה שכל אלסכנדר ותאמר הוי בני אלסכנדר מה נמרצו ענייניך נחמתני בחייך ויותר במותך, וביום מותו שלח אליה גם כן אגרת זה עניינה, בשם הרחמן מאת המתחבר לחיים מעט מזעיר ומתדבק למות מאין תכלית אל אמו אשר מעט מחברתו התענגה בחייו, מתעתדת לעמוד בחברת מיתתו לאין קץ, שלום שלום עליך מאת הנפרד והנוסע מאתך שמעי וכתבי והחזיקי בחבל תנחומך, הלא אילנות יציצו ויפרחו וענפיהם רעננים ישאו פרים, ועוד מעט וענפיהם ישברו ועליהם יבולו ופרים אשר יצמח בבקר יציץ וחלף לעת ערב ימולל ויבש, הלבנה מאירה כל שלמותה ותלך הלוך וחסור עד אשר תדעך, הכוכבים מזהירים יכסום קדרות שלהבת אש מהרה תכבה, כל נמצא מזומן לאבדון, הוויתן סבת הפסדן, הראית נותן אשר לא ירצה מתנתו, נושא אשר לא יקח נשיו, מפקיד אשר לא יבקש פקדונו, אם יש נברא ראוי לבכות ראוי שיבכו השמים על כוכביהם והמים על דגיהם והאילן על ענפיו והארץ על צמחיה, ושיבכה האדם על נפשו, ודע שזכרי ומעלתי כבר פסק ולא נשאר ממנה רק שתראי מטוב שכלך על פי מצותי ולשמוע אל החכמים במה שיצוך מטוב הנחמה והסבל, ואתה השלום, ואחרי קראה בבכי לקושי יומה ומחתה דמעתה כפי יכלתה ותתאפקה לקבל תנחומיה מדברת כדברים האלה, אמת הגזר דין למיתה נוהג כרצון מנהיגו, ומשפט המות הולך על כל חי כאשר יוליכהו השופט בו, והחיים ואם ארכו הקץ ישיגם, ואם קצרו הקץ ימעיטם, חדוש העולם סופו לכלות, ומלכותו לסור, ונעמו להמיר, וזרעו להעדר, שמחתו לשוב אבל, וששונו ליגון וגילו לדאגה, השוכן בזה העולם להעתקו ממנו והיה משכבו, והמולך בו להכרת מלכותו מלך בו, והנוהג צבאותיו לאיש אחר מנהיגם, כי אם ידעתי רבו השרים מקרם ובעלי השם, ואם חלפו והלכו קצתם אחר קצתם, הלכנו אחרי קדמונינו וכן ילכו אחרונינו אחרינו, וכן הקצת הולך אחרי הקצת, צדקת בני כי אין מפלט לסעיף רענן מהיותו יבש, ואין מנוס ללבנה מהיותה לוקה ולשמש מהתכסות, וכל נותן וכל מלוה נפרע וכל מפקיד ירצה פקדונו, האחרון הולך אחרי הראשון והרודף אחר המושג, זאת נחמתי בני ממך כי אני ארדוף אחריך במרוצה רבה ומהרה אשיגך, מגמת פני נגד פניך תמנעני מחרדתי עליך, ואלו חי כופר חי אהיה אני כפרך, ואם אין אני כדאי והשם ברחמיו יתן לי בעדך הסבל ויחבירני עמך מהר ושלום, הוראת כל זה שאין מפלט לאיש מהמוות ולכן ראוי לאיש שלא להתאבל יותר מדאי ולא לשמוח בחיים חוץ מהגדר, והיא כוונת מאמר החכם בזה הספר הנזכר זאת הדרך שאין ממנה מברח וזאת הכוס אשר אין משתייתו מנוס מי שיחשוב שימלט ממנה ישמח בחייו ומי שיכיר היותו נוקש בו יודה ויתודע לאליו.
ובמשלי הערב העידו כי מלך אחד מהמלכים הגדולים מת לו בן מצליח בדרכיו ומשכיל בענייניו, והיה יחיד לאביו מעותד למלוך אחריו, ויתאבל עד מאד וצוה לגנזו בארון אבן ולהניחו בא' מחדריו ולא נתנו לקברו, וימאן להנחם, ויתיעצו חכמיו ואנשיו איך ינחמוהו ויוכיחוהו מן ההנהגה ההיא, ויתקבצו גדולי המלכות לנחמו על תוקף שברו, ויקחו את המת מן החדר וילבישוהו בגדי מלכות וישימוהו, וישב עליו מר זעפו ולא יכול להתאפק מבכי תמרוריו, ויחלצו משרי צבאיו מאה שלישים וירכבו ברכב ברזל וכל מיני חרבות ורמחים ויצאו לפני המלך, ואמרו בלשון רכה אל המלך אדונינו המלך יגדל כסאך ונפשינו תחת כל צרותיך, באנו לפניך נחנו קטני עבדיך מקצת צעירי משרתיך וכמונו אלפים ורבבות מתעתדים למלאת חפציך, ולו ירד עמנו בנך אל מערכות ולא נמות כלנו טרם יפול משערת ראשו ארצה אז חייבנו ראשינו ובבנינו ונשינו וטפינו, ונפשינו בידך אדונינו המלך להשמיד להרוג ולאבד, אבל מלחמת השם אין באדם כח לעמוד נגדו ולכן ראוי לאדונינו המלך להתנחם, וישתחוו ויסורו, ויצאו אחריהם מאה סוחרים במלבושים נכבדים וכל טוב סחורותם בידם אודם פיטדה וברקת שוהם יקר וספיר וישתחוו לפני המלך, ויבכו ויאמרו במרי שיחם באנו לפני המלך כואבים ומתאבלים ועמנו מעט מעושר אשר בידינו בסבת יושר אדונינו המלך וטוב הנהגתו במלכותו, ואמנם לא נפל בן המלך במאסר לוחציו ולא שלמנו קצת חסדיך לתת כל אשר לנו ולא יקר בעינינו פדיון נפשו אז היינו כבוגדים ונכלמים, אבל אדונינו יודע כי אין למאסר המות פדיון, ועל כן ראוי לך להתנחם, וישתחוו ויסורו, והמלך לא שמע לקול השרים היושבים בראשונה לפניו וגם לקול הסוחרים לא שת לבו ולא התנחם, וילכו הראשונים ושניים יסעו, ויצאו אחריהם עשרה זקנים באים בימים לבני הראשים כפופי קומה נזירים לבושי צמר חגורי שקים חכמים מחוכמים מיוחדים לעבודת השם, וכראות המלך אותם קם ממקומו במהירות וכל העם נצב עליהם עד שבתם לפני המלך, וכראותם גודל בכיו ועוז תמרוריו אמרו לו בדברים נכוחים אדונינו המלך הקצף קצפת על אדון האדונים ומלך מלכי המלכים כאשר עשה כרצונו הגדול, אם חשבת להיות מלכותו כמלכותך, ואתה עפר בן עפר מת בן מת תולעה בן רמה, והוא אלים חיים ומלך עולם, ואתה אנוש בשר ודם כלי מלא בושה וכלימה, וכאשר יכולתך עליך תחפוץ למלא מאוייך אם במשפט אם בעול ואין מפר מצוותיך, אומר אליך מה תעשה עם היותם אתך על מדרגה אחת יחד עלי עפר תשכבו, על אחת כמה וכמה מלך עולם נצח סלה ועד אחד ואין שני אין נמצא על מדרגתו אשר תמים פעלו וכל דרכיו משפט, מי יקצוף על מעשיו ויבהל לפעלו, אבל שיעמוד נכנע לפניו ויירא לנפשו גם במרה מזורה הרשת, ויחרד המלך ויאמר חטאתי לי"י וי"י הטוב בעיניו יעשה, ויאמרו לו יש גזרות ראויות בזעקה לרחמי השומע לא לצדקת הצועק, וגזירת המות אין לה מדחה, כתובה על כל הנבראים אין להשיב, ויצו המלך לקברו, הורה שאין מנוס מהמות.
ומזמור בני קרח [תהלים מ"ט] יורה על זה, אמרו שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד, ר"ל שלא יכוין בזה לעם הנבחר בלבד, אבל שזאת החידה אמנם היא לכל עם ועם, והוא הרמוז בבני אדם, וכן לחכמים, והוא הרמוז בבני איש, וכן הוא לעשיר ודל, וזה שאמר יחד עשיר ואביון, ר"ל שזה הענין לא ימלט ממנו איש מאיזה עם שיהיה ועל אי זה תכונה שיהיה, ואיזה שיהיה כעבד כחורין, כסכל כדל כעשיר, כלוה כנושא, כעבד כאדוניו, כשפחה כגברתה, והחל בעקר הדברים ואמר למה אירא בימי רע וכו', כלומר למה אדאג בעולם הזה שהם ימי רע ואהמה על הצלחות וישיגני עון עקבי אשר ירוצו לרעות מיד להמית קניית הממון, מצד שהם בוטחים על חילם כנ"ל, אח לא פדה יפדה איש, כלומר איך אדאג ותהיה כל המיתי לזה והלא כל אחים אין בידם לפדות איש בכל עושר, ויקר פדיון נפשם, ואמרו ויקר, כמו וימנע, על דרך וחדל לעולם האמור אחריו, על דרך ודבר י"י היה יקר [ש"א ג'], שפירושו שהיה נמנע מהם, ואמר ויחי עוד לנצח וביאורו אצלי כאלו אמר ואיך יחיו וכו', כלומר אח לא פדה יפדה איש ואיך יחשוב בעשרו לחיות לנצח, ואמר כי יראה חכמים ימותו, כלומר מי שיחיה איך יחשוב לחיות, אם חכם הוא הלא יראה חכמים ימותו, ואם בעושרו הלא יראה לכסילים יבערו יאבדו ולא יצילם עושרם, אבל יעזבו לאחרים חילם ועושרם, וכנה האבדון לכסיל ולבער והמיתה לחכם, כי כן המשפט, ואמר קרבם בתימו לעולם, ר"ל איך יחשבו בלבם ובקרבם שיהיו בתימו לעולם ומשכנותם לדור ודור עד שיקראו לבתיהם שם על שמותם, כלומר בית פלוני, והוא אמרו קראו בשמותם עלי אדמות, והלא אדם ביקר בל ילין, כלומר באותו הכבוד אפילו ימים מעטים לא יהיו בו, וכנה קוצר הזמן ללינה, אבל נמשל כבהמות נדמו שאין לה רק די מאכלה בצמצום די חיותה, ואמר זה דרכם כסל למו, ר"ל שזה הוא דרך כסילות ולא יבינו אחריתם, אבל כשם שהם מתעדנים בזה הזמן ורוצים בו כן ירצו סלה באחריתם ולא ידעו כי מות יקבצם לשאול, כרועה המקבץ את צאנו למקום א' בעת האסף המקנה, ודמה אותם לצאן ולבהמות כי מותרם מן הבהמה אין, וירדו בם ישרים לבקר, כלומר שאע"פ שהישרים נכנעים להם עתה לסוף הזמן ירדו בם, והוא דרך משל על דרך ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות וכו' [מלאכי ג'], וקרא עולם הנשמות בקר, ואמר וצורם לבלות שאול, ר"ל שנתנו צורתם ונפשם לאבדון כאבדן הגוף, ותרד מזבול לה אשר בנה לשאול בו, כן פירשו המפרשים, ואצלי לפרש וצורם כלומר וצורתם אשר ירדה להם מזבול והיה ראוי להם להחזירה להם מעלה מעלה נתנוה לבלות שאול, וזהו תכלית עושרם, ועל כן אמר אחר זה אך אלים יפדה נפשי מיד שאול, כלומר אחר שהמות ירעה את הכל ואין נמלט ולא יועיל הון אין גאוה ושררה ולא שום דבר, לכן למה נתקע כפינו בעניני העולם הזה עד שנשמח יותר מדאי לטובה, או נדאג יותר מדאי לרעה, וכמאמר החכם אוי לזה הכרעות נשמח היום למה שנבכה למחר ונבכה למה ששחקנו בו אתמול, ולזה אמר אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה, ר"ל אתה המאמין לקולי אל תדאג בראותך הצלחת העשיר על אשר התרשלת בקנין והשתדלת בקנין המעשים הטובים, כי לא במותו יקח דבר מכל מה שאסף, כי הוא ברך נפשו בחיו ויודוך כי תיטיב לך, ונפשו בא עד דור אבותיו לנצח לא יראה אור, כי לא הבין מעלת נפשו, וזהו ואדם ביקר בל ילין, ביקר הוא הנפש, אמר שהוא בכבוד הנפש ולא הבין כבוד וכחות נפשו על שכלו, ולכן נמשל כבהמות נדמו, כי אלו לא נדמה כבהמה אבל שיתן לשכל חלקו ולא ישלטו בו הכחות המחטיאות, וזה אמרם בהגדה [סנהדרין ל"ח ע"ב] אין חיה שולטת באדם אלא א"כ נדמה לו כבהמה שנאמר ואדם ביקר בל ילין וגו', ראה איך הפליג להבהיל כל קניני העולם הזה זולתי הדבר המשאיר נפשו לנצח, איך ידריך האדם ללכת בדרך אשר הביא אלוה בידו, ולכן היה שהרבות בצער ובדאגה יותר על הגדר הנהוג הוא עזות מצח ואבירות לב והרהור רע כנגד מעשה י"י, כאלו יחשוב שקניניו היו אצלו קנין עולמי מבלתי יכולת השם, ודמיון זה אצלי מה שסמך אל מזמור בני קרח אל אלים י"י דבר ויקרא ארץ [תהלים נ'], והוא כנוי על יום הדין, ואמר על הרשע ואתה שנאת מוסר וגו', עד שהאריך ואמר דימית היות אהיה כמוך, ועם היות בו פירוש נאה נוטה אל הרחקת הגשמות, נראה לי לבאר בו ביאור אחר נמשך עם זה, כלומר על כל אלה אני מחריש אבל לזדון מחשבתך וגאות לבך שתחשוב עצמך בקניניך בהיותי בקניני, כלומר חשבת קניניך קנין חזק לבלתי יפרד ממך או אתה ממנו רק ברצונך ובזה אוכיחך, והוא אמרו בינו נא זאת שוכחי אלוה, קראם שוכחי אלוה כי המחשבה הזאת סבת הגאוה בענין הקנין והבעיטה הזאת בעת הצרה, ולכן אמר אחריו זובח תודה יכבדנני, ומי שהוא שם אורחותיו בלתי יוצא מדרך המיצוע אם לרוב צרותיו אם לרוב הצלחותיו יראה בישע אלים, וזה שאמר [שם נ"ו] באלהים אהלל דבר בי"י אהלל דבר, ר"ל בין במדת הדין בין במדת הרחמים, כמו שאמר חנני אלים כי שאפני אנוש שאפו צוררי כל היום יום אירא אני אליך אבטח, ר"ל בעת הצרה אגדל תוחלתי ותקותי לי"י ואהלל לו בכל העת על הטוב ועל הרע, וכ"ש בהיותי בוטח על הצלחתי הבאה באחרית שהוא יתד שהכל תלוי בו, והוא שגם צרת המות לא תבהילני ולא אפחד למות הנפש במיתת הגוף, אבל אבטח בשם להשאירני השארות חזק וחיים נצחיים והוא שסיים דבריו בזה המזמור, עלי אלים אשלם תודות לך כי הצלת נפשי ממות וכו'.
